אגם טקאפו (17 באוקטובר)
לאחר שהובטח לנו גשם (שבגללו מיהרנו כל כך למאונט קוק ביום שלפני), קמנו ליום שמש יפה. איזו הפתעה (הייתי שמה פה סמיילי מגלגל עיניים, אבל אין כזה בבלוג).
עם עצב רב ולב כבד נפרדנו מהנופים של מאונט קוק והמשכנו לכיוון אגם טקפאו בידיעה ברורה שמעכשיו כבר שום דבר לא ישתווה לכל מה שראינו וחווינו עד כה. בדרך עצרנו לתצפית יפיפיה שאי אפשר היה לפספס בגלל הכחול של מים והלבן של ההרים שברקע.
באגם טקאפו החלטנו לעלות לתצפית של מאונט ג'ון שנשקפת מ- Mt John Observatory. ציפינו לעוד תצפית יפה, אחת מיני רבות, אבל לא ציפינו להסתנוור מהיופי שחיכה לנו שם. אגם טקאפו, במלוא הדרו, בצבע כחול-טורקיז דמיוני כמעט, עם רכס הרים המקיפים אותו, גבוהים ונמוכים, חלקם מושלגים, מדויקים כל כך כאילו מישהו שם אותם שם לצורך תפאורה.
נשמענו לעצמינו כמו קלישאה כשאמרנו (שוב) שזה אחד הנופים העוצמתיים שראינו בטיול.
תוספת מפנקת וכה מתבקשת להפתעה הנעימה הזאת היה בית הקפה שבתצפית שבו (סוף סוף!) מצאנו עוגת גזר שחיפשנו כל הטיול (מתוך איזה זכרון שלנו שבניו זילנד אכלנו את עוגת הגזר הטעימה ביותר), וככה ישבנו לנו בשמש, עם כל הטורקיז הזה בעיניים, עם קפה, ושוקו ועוגת הגזר....ומלללאאאאא צילומים, כי פשוט אי אפשר היה להפסיק.
כשהצלחנו סוף סוף לאסוף את עצמינו מגן העדן שהגענו אליו, המשכנו את אווירת הזולה באגם עצמו. אחרי שאיבדנו את הילדים לטובת האומגה השווה בגן השעשועים שעל שפת האגם, נותר לנו רק למצוא איזו פינה לעצמנו ולעצום עיניים.
בדרך לקמפינג ראינו מקום מוזר בשם Route 66 בכביש Burkes Pass. אין דרך טובה יותר לתאר אותו, פשוט מקום מוזר. מסתכלים מסביב ולא מבינים מה מוזר בו, יש בו משהו מגניב, אבל רגיל הוא לא.
חנינו את הקרוואן, יצאנו להסתובב ואז הבנו - שוק הפשפשים! כמה בתים קטנים, שבתוכם ובחצר המשותפת להם מלא מלא פריטים שונים ומשונים. כמעט רכשנו תחנת דלק עתיקה לבית, אבל חששנו מאובר ווייט אז ויתרנו.
העברנו ערב משפחתי וכיפי של חוברות ומשחקי קלפים, שבסופו הילדים גירשו אותנו מהקרוואן וסידרו אותו "בהפתעה" וגם התארגנו והלכו לבד למקלחת! אידיליה רגעית, חבל שתמיד עוברת להם כל כך מהר!
הדרך להאנמר ספרינגס (18 באוקטובר) הייתה ארוכה וגשומה ברובה, ללא ספק מהסוג שמחייבת עצירה לקפה.
לא אכלנו יותר מדי בחוץ במהלך הטיול, בטח לא ארוחות רציניות, אותן תמיד בישלנו בקמפינגים, אבל את העצירות לקפה הפכנו ללא ספק לאמנות לקראת סוף הטיול. בניסיון למצוא איזו פנינה, בצורת בית קפה קטן ומזמין, יצא לנו לא פעם לעצור באיזו עיירה קטנה שבקושי רואים על המפה, או סתם מקום קטן בשומקום באמצע איזה כביש ולהנות מקפה מעולה ומאפה עוד יותר מעולה שאפילו אני לרוב לא הצלחתי לעמוד בפניו.
גם הפעם הגענו למקום כזה, בשם Brickmill Cafe, אי שם במקום בשם Waikuku שעברנו בו בדרך. עם אח בוערת, שמיכות מפנקות על הספות וקופסת צעצועים - מה עוד אפשר לבקש ביום גשום שכזה!
האנמר ספרינגס (19-20 באוקטובר)
למען האמת עד התכנון של הטיול הנוכחי לא שמעתי על קיומו של האיזור הזה, וגם אז הוא לא הופיע ברשימת ה"מאסט" שחשבנו שנעשה, אבל ממה שקראנו היה נשמע כמקום כיפי וזה הסתדר מבחינת הימים אז החלטנו לדגום אותו.
את היום הראשון בילינו בפארק המעיינות החמים Hanmer Springs Thermal Pools שבנו אותו במיוחד בשבילי. למה? כי תמיד קר לי במים (אולי בגלל זה אני שונאת ללכת לים. ולבריכה). בפארק הזה לעומת זאת - כל המים חמים!!! בבריכות הפתוחות הגדולות והקטנות ואפילו במגלשות מים. כל המים חמים ונעימים! שמישהו יאמץ את הסטארט אפ הזה בכל פארקי המים. וגם בים.
בילינו שם שעות ארוכות, וגם אז הילדים לא נראו כאילו מיצו את המקום. יצאנו מרוצים, ואפילו שזופים יותר ממה שנכסנו (אמא אם את קוראת, הילדים נראים אדומים בתמונה כי שכחתי למרוח להם קרם. רק אומרת, כדי שנסגור את הפינה הזאת).
יום למחרת עשינו לילדים הפתעה והזמנו רפטינג לאורך הנהר Waiau. מסתבר שזה די מאתגר למצוא מקום שמאפשר רפטינג לילדים מתחת לגיל 6, ומתוך כמה מקומות שפניתי אליהם רק אחד נענה בחיוב.
הגענו למקום קטן משפחתי ולא ממוסחר בכלל בשם Amuri, שדאגו לנו למדריך נוסף בגלל הגיל של יואבי, ואפילו צ'יפרו אותנו במסלול חזרה בג'ט בואט!
בעודנו עושים רפטינג בנהר, תפס את עינינו יקב קטן שהיה נראה שווה ביקור. חושינו לא הטעו אותנו, וכך הגענו למקום חמוד להפליא בשם Waiau River Estate עם נוף מעל הנהר, חיות שונות ומשונות שמסתובבות בחצר וגם הרבה כלבים קטנים שהפכו את המקום לגן עדן עבור נויה ולסיוט עבור שאר הילדים הפחדנים שלנו. אמנם הפעם לא אכלנו, אבל כן שתינו יין מעולה (שלא תחשבו שאנחנו כל הזמן אוכלים, התמונות מטעות, פשוט יש לי חולשה לצילום אוכל במקומות פוטוגניים! בחיי!)
אח"צ עוד הספקנו לעשות עליה לתצפית על האיזור (התצפית דווקא לא הייתה מדהימה, אבל היה כיף לנוח קצת מכל הבטלה הזאת) וכשחזרנו לקמפינג יצאנו הילי ואני בספונטניות לרכיבת אופניים ביער הסמוך, רק אני והיא.
התברבנו לנו בין כל השבילים (סביר להניח שבלי גוגל מאפ הייתי עדין מסתובבת שם ביער), עלינו בעליות קצת מאתגרות, ירדנו בירידות אפילו עוד יותר מאתגרות (כלומר הילי ירדה בכיף והתלהבות באופניים, ואני ירדתי בעודי צועדת ליד האופניים, אבל אף אחד לא ראה), גילינו בתי פיות קטנים ליד כמה עצים וחזרנו בריאות ושלמות (לא מובן מאליו!) לקמפינג.
את הביקור בהאנמר ספרינגס חתמנו בביקור נוסף ביקב שהתאהבנו בו, לארוחת גבינות ונקניקים מפנקת ביותר וסיבוב נוסף של ליטופים וחיבוקים לכלבים.
קאיקורה (21-22 באוקטובר)
כל הטיול אני מחכה לכלבי ים. לא מתצפית גבוהה, לא מרחוק, אלא שיהיו ממש לידי ורצוי גדולים, ערים ועם נוף יפה ברקע. אז עד כה הצלחתי לקבל רק את כל המרכיבים בנפרד, אבל לא את כולם יחד. הבטיחו לי שקאיקורה זה המקום. שם, בקאיקורה הם מחכים לי על החוף.
הגענו לקאיקורה בשעות הצהרים ויצאנו למסע החיפושים אחר כלבי הים. והם היו שם!!!! ענקיים, במרחק מטרים ספורים מאיתנו, שוכבים להם שם על רקע הנוף ההררי ו...ישנים!!! עמדתי ליד כל אחד ואחד מהם, בהנחה שבשלב מסוים מישהו יתעורר. לא קרה.
יש לציין שעם הזמן הילדים איבדו עניין (להם כנראה הספיקו כלבי הים הישנים) ולא הראו כל רצון להמשיך איתי בחיפושים אחר כלב ים ער. נראה היה שיש סיכוי יותר מסביר שאאלץ להמשיך את החיפושים במקום אחר בעולם.
על אף ההתנגדות הנחרצת של הילדים למצוא כלבי ים ערים, איימתי שהמתנגדים לא ימשיכו לקבל ארוחות בוקר וערב שאני מבשלת וכך קרה שאת היום השני שלנו בקאיקורה פתחנו בלדגום שוב את הנקודות שבהן היה נראה שהפוטנציאל גדול.
נחשו מה - ההתמדה, מסתבר, משתלמת!!!
בצהרים הזמנו מקום לשיט צפיה בדולפיני דאסקי (Dusky Dolphins) שחיים אך ורק בחצי כדור הארץ הדרומי ובמעט מאוד מדינות, וביניהן ניו זילנד. ויתרנו על שחיה עם דולפינים (כי קרררר!!!) והסתפקנו רק בצפיה.
הייתי שמחה לספר בהתפעלות שזו הייתה אחת החוויות המדהימות שלנו כאן, אבל....פחות. אכן היו כמה רגעים מרגשים בהם ראינו דולפינים קרובים מאוד לסירה, אבל השיט עצמו היה ארוך ולא קל, ובגלל התנודות הרבות של הסירה באוקיינוס שלא היה שקט במיוחד רובנו לא הרגשנו כל כך מדהים בסיומו.
התמונות השוות צולמו במצלמה, אבל פליקס, בעודו נלחם בגבורה ברוח ובגלים שאיימו להפיל אותו (או גרוע מכך - את הנייד), הצליח לתפוס תמונה סה"כ די מייצגת ומסכמת את מרבית החוויה:
מחר עוברים לאקרואה, שיהיה לנו בהצלחה עם הנסיעה כי בשעת כתיבת שורות אלה הקרוואן רועד מהרוח והגשם ונראה שהסערה שהובטחה למחר אכן כבר כאן.
הסיכום המתומצת של כל המסלול שלנו - בפינת התכלס לסיכום מתומצת של המסלול שלנו. ויש גם מפה!
לפוסט הבא - חוויות הילדים
לפוסט הקודם - מנוחה בקטלינס וחזרה לעניינים במאונט קוק