מנוחה בקטלינס וחזרה לעניינים במאונט קוק (13-16 באוקטובר)


3 דקות קריאה

מטה אנאו לאינברקרגיל (13 באוקטובר)

קשה להמשיך כרגיל אחרי מילפורד, מעט מאוד נופים משתווים לעוצמה של כל האיזור הזה, גם מילפורד סאונד עצמו וגם המסלולים שעשינו באיזור, לכן דווקא הנסיעה הרגועה לאורך Scenic Route לכיוון האיזור הדרומי ביותר של האי הדרומי התאימה לנו מאוד.

לקחנו את היום באיזי, עצרנו לצלם כבשים (כלומר אני נכנסתי ללחץ שעוד מעט נגמר הטיול ואין לי אף תמונה ראויה של הכבשים שתמיד רואים אותן בדרך אבל אף פעם לא מספיקים לצלם), פנינו בספונטניות בכל השלטים של התצפיות, כאשר להתרגשות הגדולה ביותר זכתה גינת שעשועים (כאמור היינו צריכים מנוחה מכל הטבע הזה) שבה גם אלתרנו פיקניק מכובד ביותר.

בדרך גילינו גם בית קפה בשם Orepuki Beach Cafe, מקום פסטורלי להפליא עם מאפינס אלוהיים (אומרים שגם עוגת הגזר, אבל כשהגענו לשם בשעות הצהרים היא כבר נגמרה. כנראה שצודקים), וגם ארגז צעצועים ומשחקים שגרם לילדים הרבה אושר. כמעט כמו שהקפה שלהם גרם לנו.
עברנו דרך  Monkey Island Beach  שבו "אי" קטנטן יושב לו קרוב לחוף ויש אליו גישה ואפילו אפשר לטפס עליו. כך עשינו כמובן.

בוונקה קיבלנו המלצה חמה להתארח אצל כריס ומרגרט באינבקרגיל, זוג שגר בחווה מבודדת על גבעה הסמוכה לעיר, שמארחים ישראלים באופן קבוע. החלטנו לעבור דרכם ללילה אחד, בעיקר בשביל החוויה.
לא ידענו כל כך למה לצפות, אבל בטח לא ציפינו לאירוח ברמה של מלון 5 כוכבים (+++). חווה עצומה בגודלה שבה קיבלנו יחידה עם חדר שינה וחדר ילדים (מי בכלל זוכר איך זה מרגיש לישון מחוץ לקרוואן), עם חלונות ענקיים מהם נשקף נוף מדהים.
כריס ומרגרט היו מקסימים, הצטרפו אלינו לארוחת הערב (שבישלתי להנאתי במטבח הכיפי והמפנק של הבית), וניהלנו שיחה ארוכה ומעניינת עד השעות המאוחרות. להפתעתנו הילדים מאוד התעניינו וביקשו שנתרגם להם (נויה הבינה את הרוב גם בלי תרגום!).
כשכריס ומגרגט בנו את הבית הם כלל לא ידעו שרוב הזמן יארחו דווקא אורחים מישראל, אבל הבית נבנה ככה שתהיה בו יחידת אירוח למי שזקוק לכך, מכל סיבה שהיא. מה שמעניין הוא שיחידת האירוח אמנם נפרדת לגמרי, אבל אם מי שמתארח בה רוצה לבשל ולאכול ארוחת ערב בסלון - המטבח והסלון משותפים לבית של כריס ומרגרט, וזה גם מסמל את הרצון שלהם להכיר את מי שמתארח אצלהם, ולא להיות רק מקום ללינה.
בשעות הערב המאוחרות אחרי שסיימנו את ארוחת הערב, הלכנו ללמוד קצת מגוגל על מי הם האנשים האלה, כי כל המושגים של נוצרים פרוטסטנטים, אוונגליסטים, משיחיים ושות' ומי מאמין במה ואיפה אנחנו (היהודים) נכנסים בכל הסיפור לא היו חלק מהידע הכללי שלנו. מאוד מעניין, מאוד שנוי במחלוקת, אבל לא סותר את העובדה שאירוח אצל אנשים האלה הוא חוויה מיוחדת, שונה ומומלצת מאוד למי שלא מתנגד לקונספט.

מאינברקרגיל לדנידן (14 באוקטובר)

יום למחרת נסענו לאורך קטלינס, שנחשב לאיזור מאוד יפה ומיוחד, מלא בנקודות תצפית לאורך החופים, חיות כמו כלבי ים, אריות ים ופינגווינים - הטבע הניו זילנדי במיטבו. עברנו דרך הנקודה הדרומית ביותר בניו זילנד, חיפשנו את החיות שהיו אמורות לחכות לנו אבל לא היו שם, עצרנו בשביל לעבור הלוך חזור במנהרה חשוכה בשם ארוך יותר מהמנהרה עצמה Historic Railway Tunnel Walk ובכך מיצינו את היום הזה כשלא לנו ולא לילדים נותרו כוחות לעצור יותר בשום מקום.
הדבר שהכי התרגשתי ממנו ביום הזה הייתה העצירה בסופר שבו מצאתי את מוטי האהוב שחיפשתי לאורך כל הטיול!!!

מעניין שגם בטיול הקודם שלנו לא חווינו את קטלינס כאיזור מעניין. אולי זה העיתוי שעברנו בו בטיול (גם הנוכחי וגם הקודם), כשקדמו לו מקומות ונופים יפים כל כך שכמעט שום דבר כבר לא משתווה ליופי שלהם, ואולי העייפות והרצון ל"התאוששות" של כמה ימים מנופים, ממסלולים, מחוויות. מנוחה לגוף ולראש. עצרנו בקמפינג קטן וחמוד בדרך לדנידן, עשינו על האש, שיחקנו טאקי ונחנו מהכל.

מדינדן למאונט קוק (15 באוקטובר)

דנידן - גם בטיול הקודם העיר הזאת נראתה לנו מיותרת. כנראה ששום דבר לא השתנה. עיר גדולה ועמוסה שתקועה באמצע כל הטבע והשקט ולא לגמרי ברור איך הגיעה לשם.
אחרי חוויה מפוקפקת של ניסיון למצוא חניה, הגענו סוף סוף למרכז העיר בעיקר במטרה לאכול צהרים.
בהשפעת הסינים הרבים שראינו לאורך הטיול והאוכל הסיני המגרה שראינו בסרט המצויר בקולנוע בוונקה, הוחלט לאכול במסעדה סינית אותנטית (כמה אותנטית? רק אנחנו והרבה סינים!). את הביקור במסעדה סיכמה הילי בכך שאולי לטייל בסין לא יהיה רעיון טוב כל כך. אני דווקא לא חשבתי שהיה גרוע, אז מה שנשארו שתי קערות מרק שלא הצלחנו לאכול בגלל החריפות המוזרה ושהילדים לא נראו שבעים במיוחד מהאוכל שלהם. מי אמר שחייבים להנות מהאוכל.
הלכנו לפצות את עצמנו במקום הכי מערבי שמצאנו באיזור - סטארבאקס!

הביקור בדנידן לא עבר לשאו, כי לאחר בדיקה של כל אתרי מזג האוויר הוחלט באופן ספונטני לחתוך מאיזור קטלינס הישר למאונט קוק כדי להספיק לטייל שם ביום יפה שהיה צפוי למחרת.
בדרך עוד הספקנו לעבור בתצפית של כלבי ים Shag Point שהפעם הם באמת היו שם כמובטח ועם תחושת הקלה עזבנו את קטלינס ופנינו אל עבר מאונט קוק, אחד המקומות היפים ביותר שהיו זכורים לנו מהטיול הקודם.

דרך לא קצרה אך יפה, עם עצירה ביקב קטן שקרץ לנו והיה כל כך פסטורלי ומזמין שלא יכולנו לוותר. היינות הניו זילנדיים התבררו כמעולים שבמעולים. לא אספר על הכמויות שאנחנו שותים כאן, אבל אין ספק שזה כבר מזמן עבר את כל מה ששתיתי בחיים שלי כנראה. שוקלים לאמץ את המסורת גם בבית.

הקמפינג באומרמה קיבל את פנינו בטרמפולינות אהובות ונוף יפה. היה ברור שחזרנו לעניינים ושיום למחרת הולך להיות מושלם.


מאונט קוק (16 באוקטובר)

חיכיתי כל הטיול להגיע למאונט קוק. הייתה לנו מחשבה מתישהו לשנות קצת את המסלול (כמובן משיקולי מזג האוויר) ולהגיע לאיזור הרבה לפני. המחשבה קצת ביאסה אותי, כי אין מתאים מהאיזור הזה להיות הגראנד פינלה, להיות המקום ה"משמעותי" האחרון בטיול. ככה זכרתי אותו. ככה קיוויתי למצוא אותו שוב.

Mount Cook, October 2006

על הבוקר הספקתי לכעוס על כל בני המשפחה על כך שאני השכמתי קום להתארגן למסלול ולארוחת הבוקר וכל השאר המשיכו לישון כאילו כלום. אין כמו להתחיל את היום עם נופים נהדרים ואידיליה משפחתית.

כל בני המשפחה המפוחדים התארגנו מהר (מאוד) ונסענו לעשות את המסלול היפיפיה הוקר ואלי העובר כולו בתוך עמק מוקף הרים, דרך גשרים תלויים מעל הנהר ואל Hooker Lake שאפשר לשבת ולבהות ביופי הממכר שלו שעות רבות (וכך עשינו, עם פנקייקים עם נוטלה בנוהל וצילומים בכל ההרכבים והפוזות האפשריות).

Mt Cook

כדי למצות עד תום את היום היפה, קפצנו אחרי סיום המסלול גם לעליה קצרה ל- Blue Lakes והתצפית על Tasman Glacier שעל עף המדרגות הרבות הייתה לגמרי שווה את זה.
יואבי כבר במסלול הקודם בנה קייס שלמסלול נוסף הוא לא יוצא היום, ומפה לשם את העליה לאגמים והתצפית עשינו רק נויה ואני ביחד - זמן איכות קצרצר וכיפי המוקף בכל היופי שיש לאיזור הזה להציע. ללא ספק סיום מושלם ליום מושלם!

Blue Lakes and Tasman Glacier

מאונט קוק היה ונשאר אחד המקומות היפים בניו זילנד. על אף שהיו משמעותית פחות קרחונים באגם, ועל אף שהקרחון טזמן בנסיגה משמעותית, וכל האגמים בכלל ירוקים ולא כחולים - משהו ביופי הייחודי של המקום הזה, שבו כל הצבעים הניו זילנדיים מתמזגים יחד, פשוט חודר ללב.


כמעט שבועיים עד סוף הטיול, לא מעט זמן, אבל בימים האחרונים אני מתחילה להרגיש את הסוף. הקפנו את האי הדרומי והתחלנו לעלות בחזרה, עברנו דרך כל הנקודות המשמעותיות ביותר להן חיכינו כל כך, כשמאונט קוק הייתה הנקודה האחרונה שבהן. כל מה שיהיה מעכשיו זה בונוס נחמד לסוף הטיול, אבל ללא ספק השיאים, החוויות הגדולות והעוצמתיות ביותר כבר מאחורינו.

אין לנו מושג איך הולכים להיראות השבועיים האחרונים שלנו כאן. יש משהו כל כך ממכר בתחושת הספונטניות הזאת, בלא לדעת איפה נהיה בעוד יומיים, איפה נישן, איפה נטייל ואיזה נופים נראה. מי יודע, אולי עוד נופתע...

למי שהתעייף מהחפירות - מוזמן לפינת התכלס לסיכום מתומצת של המסלול שלנו.
ויש גם מפה!

לפוסט הבא - איזור ושמו קנטרברי
לפוסט הקודם - מתמסרים למילפרוד

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.