מתמסרים למילפורד (10-12 באוקטובר)


3 דקות קריאה

מילפורד (10-12 באוקטובר)
אחרי יום כיפור גשום רגוע וכיפי קמנו לתחזית פסימית במיוחד לימים הקרובים, אבל הכביש למילפורד נפתח והחלטנו לקחת את הסיכון ולנסוע. הזמנו לינה (במחיר קצת מופקע) בקמפינג היחיד שיש במילפורד כדי שנוכל להישאר באיזור ולערוב למזג אוויר טוב כדי לפחות לעשות את השיט.

גם יום מעונן וגשום לא יכול היה להסתיר את היופי של הדרך למילפוד. ככל שהתקרבנו יותר, ככה הנופים נהיו עוצמתיים ונוכחים יותר.

למרבה ההפתעה, ולמרות התחזית, כשהגענו למילפורד היה נראה כאילו קצת מתבהר והגשם פסק והחלטנו לנסות את מזלנו ולבדוק זמינות לשיט. כל השתלשלות העניינים המהירה שבאה אחר כך הייתה מבחינתנו בגדר נס, כי 45 דקות אחרי שהגענו למילפורד, שמהלכן קנינו כרטיסים לשיט במחיר מצחיק (הילדים בחינם בגלל חופש שקרכלשהו), טיגנו שניצלים לדרך (כי כולם נזכרו שכולם רעבים - ותודה על הקרוואן שתמיד מספק לנו אוכל זמין!), וריצה לשיט - היינו בדרכנו למקום היפה בעולם בשם מילפורד סאונד. כשכל האתרים של מזג האוויר מתריאים על יום גשום בלי הפסקה - נפתחו השמיים והשמש יצאה ובאמת באמת לא האמנו שזה קורה לנו.
אי אפשר לתאר במילים את היופי והעוצמה של מילפורד סאונד, רק אגיד שבמשך כמעט שעתיים עמדנו למעלה על הספינה, מרותקים לחלוטין לכל מה שקורה מסביב. כבונוס ראינו בדרך גם דולפינים, כלבי ים, פינגוונים ובסוף בסוף, כאילו שכל הדבר הזה לא היה מספיק מושלם, קיבלנו גם קשת בענן.

Milford SoundMilford Soundבעודנו מנסים להתאושש מכל הדבר הזה, קפצנו גם לתצפית קטנה שיוצאת מהחניון, כדי שנוכל להתבונן בפלא הזה עוד פעם אחת למזכרת.

Milford Lookoutבערב פגשנו בקמפינג את אחד הזוגות איתם בילינו את יום כיפור בטה אנאו. הילדים התלהבו נורא לראות פרצופים מוכרים, וגם שמחו מאוד שהיה להם עם מי לחלוק את העוגה שהם הכינו (לבד!).

יום למחרת קמנו נחושים בדעתנו לשחזר את המזל מאתמול (ההוא שאמור להפוך יום מעונן ליום שמש) והחלטנו לכבוש את רוטברן ולעשות את המסלול קיי סאמיט, שהוא היום הראשון של הטרק המפורסם.
אז גשם באמת לא היה לנו, אבל היה ערפילי ומעונן וכשהגענו למעלה יותר מדי נוף כבר לא יכולנו לראות. 

Key Summit

ניסינו לגרום לילדים לראות את היופי בללכת בתוך ענן (לא עבד), להחדיר בהם מוטיבציה בלהסביר שעכשיו הם תרמילאים אמיתיים שחוו טרק בתנאים קשים (לא עבד), ולעודד שכשנגיע למטה הם ירגישו סיפוק אמיתי (לא עבד) ושיקבלו שוקו עם מרשמלו כשנגיע לקמפינג (עבד!!!). אז הבטחנו וקיימנו - קיבלו גם שוקו, וגם תחושת סיפוק!

בערב נזכרנו שעוד מעט נגמרים חגי תשרי (כי מי זוכר בכלל איזה יום היום או איזה חג היום) וטרם שיחקנו במשחק הטריוויה שהבאנו, אי לכך הוקדשה לטריוויה שעה שלמה לפני השינה בסלון הכיפי החמים והביתי של הקמפינג.

את היום האחרון שלנו במילפורד הקדשנו לטרק נוסף באיזור, לייק מריאן. עליה לא פשוטה של כמעט 4 ק"מ (רק העליה כן?) כולל דילוגים לאורך מפולות אבנים, קצת בוץ פה ושם (מזכרת מהימים הגשומים), מעברים מאתגרים שלא לגמרי בטוחים איך עוברים אותם ואיפה דורכים כדי לא ליפול, שבסופו של דבר הסתיימה בנוף עוצר נשימה שהיה שווה כל טיפת מאמץ שקדמה לו.Lake Marian

לא הייתה ברירה ונאלצנו להביא לארוחת הצהרים אוכל שמצטלם טוב עם הנוף, כי מסתבר שפנקייקים עם נוטלה ותוספות מעל מצטלמים טוב יותר מכריכים.

שוב ושוב הסתכלתי על הילדים מדלגים למעלה, כשיואבי צועד ראשון. ילד שהיה מתבאס מקצת לכלוך עד לא מזמן, חיפש כל הזמן עוד קצת בוץ לדרוך עליו. הבנות שהיו שואלות אותנו בתחילת הטיול בכל מסלול כמעט כמה זמן המסלול וכמה קילומטרים ומתי נגיע - תקתקו את העליה הזאת בלי לשים לב. לא רק אנחנו, גם הילדים עמדו שם למעלה והתפעלו מהנוף. רגעים קסומים שמשקפים יפה כל כך את ההשפעה של כל הטיול הזה. 

Lake Marian

הירידה לא הייתה קלה מהעליה (חששתי מזה עוד בדרכי למעלה), אבל צלחנו אותה לאט ובטוח.
עוד חוויה מאחורינו, עוד מסלול, עוד נוף, עוד מאותה תחושת הסיפוק הממכרת שבשבילה שווה לקחת סיכונים ולהתעלם ממזג האוויר, לצאת לטרקים מאתגרים ולקוות לטוב.

נפרדנו מממלכת מילפורד בדרך הקסומה בחזרה לטה אנאו, שהפעם יכולנו גם לראות את פסגות ההרים שליוו אותנו כמעט עד הסוף.


אנשים טובים באמצע הדרך

כשטיילנו עם הילדים בטיולים האחרים שלנו מעולם לא היו חסרים לנו אנשים. אם כבר ההיפך - תמיד העדפנו ואהבנו להיות כמה שיותר לבד, להתרחק לאיזורים הפחות מתוירים, ללכת לבד במסלולים ולהנות מהשקט של הנופים (וגם האטרקציות, אם התמזל מזלנו) כשאין אף אחד סביבנו. הטיול האחרון שלנו בפינלנד היה בדיוק זה והוא היה הטיול הכי מקסים ומיוחד שיצא לנו לעשות עם הילדים.

טיול ארוך לעומת זאת הופך לשגרה ובשגרה אתה מחפש חברה. ראינו שאחרי כמה שבועות גם לילדים התחילה להיות חסרה תקשורת עם אנשים (לאו דווקא עם ילדים בגילם).
בשבוע האחרון התמזל מזלנו ופגשנו אנשים מקסימים, הרוב זוגות בירח דבש שנתקלנו בהם יותר מפעם אחת במקומות השונים. חבר'ה טובים שהיה לנו ממש כיף להעביר בחברתם בכמה ערבים בקמפינגים, שגם הצליחו "לראות" את הילדים, לדבר גם איתם ולתת גם להם את החוויה של הכרות עם אנשים חדשים שכיף לפגוש שוב ושוב במהלך הטיול.
תודה מיוחדת לאלון (שבטוח לא קורא את הבלוג שלי, אולי בעוד 10-15 שנה, אם יחזור לפה עם הילדים שלו) - שהכרת לנו את המשחק הכי מגניב בעולם ושעשית ילד אחד מאושר כשאמרת לו "יואבי, התגעגענו אליך אתמול בקמפינג".


לסיכום מתומצת של המסלול שלנו

לפוסט הבא - מנוחה בקטלינס וחזרה לעניינים במאונט קוק
לפוסט הקודם - מאיצאים בקווינסטאון ומאיטים בטה אנאו


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.