מאיצים בקווינסטאון ומאיטים בטה אנאו (5-9 באוקטובר)

נפרדנו מוונקה במוזיאון תחבורה וצעצועים המציג תעורכה פרטית מרשימה ביותר של אוספים של צעצועים וכלי תחבורה (לא לפספס גם את כל כלי התחבורה שבחוץ!) והמשכנו לעיר האטרקציות קווינסטאון.

Transport and Toy Museum, Wanaka

היו לי חששות קווינסטאון, בעיקר ששפע האטרקציות יבלבלו אותנו ואת הילדים ויהיה קשה לבחור במה להשקיע את מיטב כספנו. בפועל אחרי סינון מהיר היה ברור מה הכי מתאים, ומה כולנו יכולים לעשות ביחד ולהפיק את מירב ההנאה.

את פסטיבל האטרקציות פתחנו בעליה בגונדולה Skyline אל נופים שלא השאירו מקום לספק כמה קווינסטאון יפה, שם בחרנו בחבילה משפחתית של כמה רכיבות Luge - מכוניות שנעות באמצעות גרביטציה לאורך מסלולים מפותלים.
הילדים היו באקסטזה והבנות עשו באומץ רב את המסלול המהיר שוב ושוב. מבחינתי זו הייתה חוויה מפוקפקת ואחרי רכיבה אחת שבה היה לי קר בגלל הרוח והייתי בסטרס שכולם עוקפים אותי, מיציתי והחלטתי לתרום את התור שלי למי שנהנה מהחוויה יותר ממני.

אחרי ששאר בני המשפחה סיימו את הרכיבה והתחממנו בבית הקפה שבפסגת הגונדולה עם קפה ו(איך לא..) מאפה, המשכנו לטיול במרכז העיר. גם קווינסטאון, בדומה לוונקה, שוכנת על גדות אגם ומוקפת בהרים מושלגים, אבל בעוד שוונקה היא עיירה שלווה, רגועה ומנומנמת למדי, קווינסטאון היא מלאת אדרנלין ואקשן, ומושכת אליה תיירים רבים כמעט בכל עונות השנה.
זכרתי אותה ככזאת, אבל לא זכרתי כמה היא יפה והפעם בעודנו מסתובבים בעיר לא יכולתי להפסיק להסתכל על ההרים המושלגים שמסביב.

Queenstownכשהגענו לעיר אי אפשר היה לפספס את התור הארוך להמבורגריית Fergburger המפורסמת וכמובן לא יכולנו שלא להצטרף לתור כדי לבחון את העניין. האם היה שווה? כן!!! ללא ספק אחד ההמבורגרים הטובים שאכלתי! התור, אגב, היה שם גם יום למחרת בעשר בבוקר, כי כנראה שכל שעה היא שעה טובה לאכול את ההמבורגר שלהם.

Fergburger

את יום האטרקציות השני שלנו התחלנו עם סירות מנוע מהירות לאורך הנהר Shotover, כשהתענוג כלל גם (כמעט) התנגשויות בסלעים בקניונים הצרים וסיבובים של 360 מעלות. האמת, מגניב לגמרי! לקחנו שיט של חצי שעה שלי הייתה מעל ומעבר, אבל שאר בני המשפחה טענו שאפשר היה להמשיך עוד. ללא ספק אני לא המדגם המייצג של המשפחה במובן הזה.

לקחנו לנו כמה שעות מנוחה, עם קצת הסתובבות בעיר כולל שופינג מהסוג האהוב עלינו של מותגי טיולים וספורט, פאדג' ביתי  במבחר טעמים שארזנו לנו לקינוח להמשך היום ופיקניק על שפת האגם במרכז העיר. לטעמי זו הייתה האטרקציה הכי כיפית של היום.

Queenstown

את היום סיימנו עם אחד הדברים האהובים ביותר על הילדים - אומגות! מסלול מגניב של ארבע אומגות ארוכות מעל יער ועם נוף האגם וההרים, שהיה הסיום הראוי ביותר ליומיים של שכרון החושים בעיר האטרקציות. מחר - מסלול! תודה לאל!
.

בבוקר למחרת ניצלנו את היום השמשי והמהמם לנסוע לעיירה בשם גלנורקי (Glenorchy) שנמצאת בקצה האגם Wakatipu לא הרחק מקווינסטאון. שווה להגיע אליה ולו רק בשביל לחוות את הדרך עם נופים עוצרי נשימה. בגלנורקי עשינו מסלול כיפי בשם Glenorchy Walkway בתוך עמק מוקף הרים ומלא בפינות חמד עם ספסלים במיקומים המדויקים מהם נשקפים הנופים היפים ביותר - כל כך ניו זילנד!
Glenorchy

יום לפני פליקס החליט, אחרי התלבטות, לעשות בוקינג לבנג'י בגשר Kawarau המפורסם, אשר היה אתר קפיצת בנג'י הראשון בעולם.
הגענוו לבנג'י קצת לפני הזמן, ובחניה פתאום הרגשתי פרפרים בבטן, ורצון להצטרף אליו. לא אופייני לי כל כך, כי מעולם כל האקסטרים הזה לגמרי לא דיבר אלי, לא הרגשתי שום רצון או צורך לנסות שום דבר מהדברים האלה, אבל שם בחניה של הבנג' פתאום הבנתי שיש לי הזדמנות כנראה של פעם בחיים לעשות את זה בניו זילנד, במקום המיוחד הזה, כחלק מהטיול שלנו, וכשהילדים צופים בנו. הילדים ממש התלהבו מהרעיון ו...החלטתי ללכת על זה!

קשה לתאר את התחושות שלפני הקפיצה, הרגעים האלה שעושים את הצעד קדימה אל התהום, אבל הכי קשה זה לתאר את תחושת ההיי המטורף שאחרי הקפיצה.
בנג'י הוא חוויה מנטלית בעיקר, לא יודעת כמה משנה הגובה, הנופים, אולי מוסיפים לחוויה שלפני ואחרי, אבל הקפיצה עצמה היא בעיקר מבחן אומץ, שגורם לך לתחושת סיפוק וגאווה עצומים והטעם המתוק של התחושה הזאת ממשיך ללוות אותך עוד הרבה אחרי.
לא יודעת מה עבר עלי שם בחניה של הבנג'י, אבל אין ספק שההחלטה הספונטנית הזאת לעשות את זה, כשפליקס עושה את זה כמה דקות לפני וכשהילדים צופים מקרוב, מצלמים, ומעודדים, אפשרה לי את החוויה העוצמתית ביותר שחוויתי בחיים שלי.

אחרי שהילדים הלכו לישון בילינו את הערב עם זוג צעיר ומקסים שפגשנו בקמפינג, עם  הרבה יין נהדר וטימטם בנוהל.

פעם ראשונה מאז שאנחנו כאן התחזית צופה לנו כמה ימים רצופים של גשם ללא הפסקה ואנחנו מחליטים לעבור לתחנה הבאה שלנו, טה אנאו, עיירה שהיא הבסיס ליציאה למילפרוד סאונד.
גם לפני 13 שנה "נתקענו" בטה אנאו בכמה ימי גשם וחוסר ודאות האם כביש הגישה למילפורד יהיה פתוח. ממש תחושת דה ז'ה וו.
הגענו לקמפינג מקסים בטה אנאו שבו השתלטנו אנחנו ועוד שני זוגות ישראלים שהיו כאן על המטבח לצורך הכנת הארוחה המפסקת. שמחתי שמצאתי חברה לצום אחרי שפליקס נטש אותי לבדי עם העניין הזה. 

בערב התאספנו כולנו (מינוס הילדים שהלכו לישון) סביב האח הבוערת שעות ארוכות אל תוך הלילה למשחקי קלפים ושיחות על החיים. שני זוגות בירח דבש, צעירים מאיתנו בעשור (וחלקם אף יותר), כמובן עם משבר גיל הארבעים שפקד אותי לא הפסקתי לתהות האם הם רואים בנו מבוגרים עם רגל אחת בקבר. מזל שסיפרנו להם שקפצנו בנג'י יום לפני, רוצה להאמין שהמניות שלנו עלו בהתאם.

זהו יום כיפור השני שלנו בניו זילנד. בקודם היינו בקרחון פוקס, אז עוד שנינו צמנו וזוג צרפתים חמוד שטייל איתנו כמה ימים דאג לנו לארוחה שאחרי הצום.
מוזר לחשוב ששוב אנחנו בכיפור בניו זילנד,במרחק נסיעה ממילפורד, אחד המקומות המפורסמים בעולם, מעבירים את היום הגשום הזה בהכי ישראליות שיש כולל לקום מאוחר (ממש!), רביצה אינסופית, משחקי קופסה ואפילו חפש את המטמון אחד מושקע במיוחד שנויה ארגנה במהלך היום. טוב, גם קצת מסכים, כי אף אחד לא מושלם. 

התחזית לימים הקרובים אינה אופטימית, אבל אנחנו אופטימיים - יאללה מילפורד סאונד!

לסיכום מתומצת של המסלול שלנו

לפוסט הבא - מתמסרים למילפורד

לפוסט הקודם - הנה הם ההרים המושלגים