הנה הם ההרים המושלגים - הקרחונים וונקה (30 בספטמבר - 4 באוקטובר)

מגריימאות' אל הקרחון פרנץ ג'וסף (30 בספטמבר)

התעוררנו לבוקר גשום נורא, מסוג הבקרים שהגשם דופק על הקרוואן וגם אם במאמצים אדירים הצלחנו להוציא את עצמינו מהמיטה, אין לנו לב להעיר את הילדים. מסוג הבקרים שאנחנו מברכים שאנחנו בטיול ארוך ואין לו"ז שצריך לעמוד בו, ואפשר למשוך את הבוקר עד שיהיה קצת פחות גשום ואפור.
בסוף הצלחנו לאסוף את עצמינו, ומצוידים בתה חם יצאנו לדרך.

כמעט 3 שבועות בניו זילנד, ואני עדין מוצאת את עצמי מופתעת שהדרך ממקום למקום לוקחת יותר מהצפוי (או לפחות יותר ממה שהוייז משלה אותנו). הגשם והערפל לא עוזרים מן הסתם, אם כי יש משהו מאוד קסום בכל האפור הזה. פחות למי שנוהג.
כמובן שלא ויתרנו על עצירה, וקפצנו לעשות מסלול קצר מעל צמרות העצים, Treetop Walk.

Treetop Walkמקום קטן וחמוד, שגם סיפק לנו אתנחתא כיפית מהנסיעה, גם ציידו אותנו במטריה ענקית לדרך (שלא היה בה צורך חוץ מלצילומים שהלהיבו את הילדים...טוב, גם אותנו) וגם בית קפה שבו קינחנו עם קפה לדרך ומשהו עם סוכר לילדים שאימצו מסורת שלא אושרה באופן רשמי אבל הוכיחה את עצמה סטטיסטית: "אם אתם מקבלים קפה אנחנו מקבלים מאפה".

עצירה נוספת שעשינו הייתה בעיירה קטנטנה וציורית בשם Ross שמסתבר שהייתה במאה ה- 19 מרכז ענק להפקת זהב וכיום עדין יושבת על מרבצי זהב ענקיים שאיש לא מנסה לחפור ולחפש. מרכז העיר, שלא כל כך קשה לפספס אותו כי לא נראה שיש עוד משהו בעיירה, הוא סוג של מוזיאון שמורכב מכמה בתים עם חדרים משוחזרים, כנסיה קטנה (עם הסיפור של ישו בציורים - מהמם!) וגם נוף יפה עם אגם קטן - והכל סביב החניה המרכזית.
הילדים שנדבקו למסכים לכבוד נסיעה ארוכה שהייתה לנו לא הראו שום רצון להתנתק מהם לצורך סיור היסטורי בבתים משוחזרים וכך מצאנו את עצמנו מסיירים לבד. האמת? היה קצר, קולע ומפתיע לטובה.

Ross

לקמפינג בפרנץ ג'וסף הגענו בשעות הצהרים, עשינו צ'ק אין, הסתכלנו על השמיים (שהפכו בהדרגה לכחולים יותר) והחלטנו שחצי יום שנראה בהיר חייבים לנצל להליכה באיזור. מסלול Canavans Knob Walk לא אכזב, ולקח אותנו, לאחר טיפוס קצר, הישר לתצפית על הקרחון פרנץ ג'וסף וההרים שמסביב, כשהראות רק הולכת ומשתפרת ופסגות ההרים המושלגים הולכות וצצות מכל הכיוונים במקומות שלפני שניה היו מכוסים בעננים אפורים. אפילו הקרוואן זכה סוף סוף לתמונת נוף משל עצמו!

Canavans Knob Walk

קרחון ועוד קרחון - פרנץ ג'וסף ופוקס (1 באוקטובר)

יום בהיר של שמש ואין שום עננים!!! התארגנו מהר ויצאנו אל הקרחון פרנץ ג'וסף, מסלול שמקרב אותנו הכי הרבה שאפשר לקרחון הזה ככה שניתן לראות את ההתחלה שלו ממש במרחק של כמה עשרות מטרים. הליכה בנוף מרשים, עם סימונים מרשימים לא פחות המראים את הנסיגה של הקרחון (מרתק במיוחד לאור העובדה שהיינו בקרחון הזה בפעם הקודמת כשהקצה שלו היה מרחק רב ממקום הנוכחי).

Franz Josef Glacier Walk

הילדים למדו איך נוצרים קרחונים וכולנו הגענו למסקנה שלראות קרחון אמיתי זו למידה הרבה יותר משמעותית מאשר רק ללמוד עליו. גאוני.

כשחזרנו לחניה של תחילת המסלול, החלטנו לעשות עוד מסלולון קצר בשם Peters pool שיוצא מאותה החניה ממש, ואף אחד לא שם לב אליו. זכרתי שמישהו איפשהו המליץ לעשות אותו והנוף בו יפה, הלכנו...ואז, בקצה של הליכה ביער שלא נראתה מבטיחה בשום צורה (כמו גם השם של המסלול), התגלה הדבר המדהים הזה שאין באמת מילים לתאר אותו:

Peters pool

אין כמו לגלות קסם במקום שאתה הכי לא מצפה לו!

כדי למצות את היום היפה עד תום, המשכנו לקרחון פוקס השכן.
הגישה אל פוקס אמנם הייתה סגורה, אבל לנו כל האיזור הזה היה זכור לטובה דווקא בזכות אגם מתסון המפורסם שנמצא בסמוך אליו. אגם מתסון (Lake Matheson) שהגרסאות הרבות של התמונות שלו מתנוססות על פרסומים,גלויות, רקעים, שומרי מסך, ואיפה לא. ההשתקפות של הר קוק באגם היא אחד הנופים הניו-זילנדיים המייצגים ביותר שיש.
התכנון המקורי שלנו היה להגיע אליו בשעות הזריחה, כמיטב המסורת. אפילו חלפה במוחנו מחשבה זדונית לחנות בסמוך אליו ולרוץ/לרכב/ללכת מהר בשעות הבוקר המוקדמות כשהילדים עוד ישנים, אבל המחשבות והתכנונים לא תמיד מיושרים עם תחזית מזג האוויר, ועקב צפי לגשם ביום למחרת, החלטנו בספונטיות לסיים את היום עם המסלול מסביב לאגם.

Lake Matheson Loop

אל התצפית ההיא, המפורסמת, הגענו בדיוק בדיוק ברגע הנכון לחוות את ההשתקפות המדויקת ונותר רק להנות מהרגע - כלומר לצלם בלי סוף לפני שמלא מלא סינים שבאו לפתע מכל הצדדים עם עשרות מקלות סלפי ידחפו לנו לנוף.

Lake Matheson Loop-Jetty viewpoint

עייפים אך מרוצים הגענו לקמפינג שלנו, המוקף גם הוא בפסגות מושלגות. הילדים התפנקו באופניים ומכוניות, עד שבאו, כל אחד בתורו, להתפנק איתי בבישולים במטבח הגדול ומהרווח של הקמפינג. 

Fox Glacier Top 10 Holiday Parkהדרך לוונקה (2 באוקטובר)

עם טעם של עוד עזבנו מאחורינו את שני הקרחונים, כשפנינו לוונקה.
לא אגיד מילה על הזמן שלקח לנו להגיע לעומת הזמן המשוער, רק אציין שזה היה ארווווך, בין היתר בגלל (יותר נכון בזכות!) העצירות הרבות שעשינו לכל מיני מסלולים קצרים ותצפיות.
אז איפה עצרנו?
בחוות סלמון שלא שווה שום אזכור או פירוט נוסף, עשינו הליכה Ship Creek Walk לאורך החוף, והליכה נוספת Roaring Billy Falls, וגם עוד הליכה ל- Blue Pools, ומהרגע שהתחיל הנוף הדרמטי של ההרים הכה אהוב עלי הכרחתי את פליקס לעצור גם בכל התצפיות.
אם יש משהו שהקסים אותי בכל העצירות האלה זה לראות את הילדים נהנים מהטבע - מתלהבים מהעוצמה של הגלים, מהמרקם של החול, מהצורות של האבנים (שגם שימשו ליצירה בהמשך הנסיעה), מהטורקיז של המים, מבניית רוג'ומים. ההבנה שההליכות האלה והטבע המהמם הזה הפכו לשגרה שלהם כל כך משמחת אותי, הרי זו המהות כאן בניו זילנד. בשביל זה הבאנו אותם, כדי שיחוו את זה ביחד איתנו.

מגלים את וונקה מחדש (3-4 באוקטובר)

וונקה היפה, עיירה ציורית על שפת אגם, הייתה זכורה לנו כאחד המקומות המדהימים שביקרנו בהם ולכן רק המחשבה שנגיע לשם שוב עוררה בי התרגשות רבה.
וונקה פינקה אותנו במזג אוויר שמשי ויפה וכמובן החלטנו להתחיל את הביקור בה במסלול. לצערנו אחד המסלולים היפים באיזור, הרוב רוי, היה סגור לתקופה בלתי מוגבלת עקב מפולת מלפני כמה חודשים, אי לכך הלכנו על Mount Iron - מסלול מקסים שממנו נשקפת תצפית של 360 מעלות על אגם וונקה על כל ההרים המושלגים שבאיזור.

Mt Iron

בתום המסלול הלכנו לחפש ארנבים אותם הבטיח פליקס לילדים אחרי שראה המונים מהם בריצת הבוקר. מצוידים בגזרים (שלי!) הלכנו לאורך שביל הריצה של פליקס, אך לאכזבתם הרבה של הילדים את הארנבים לא מצאנו (יש להם איזה קטע של להתרוצץ בחוץ רק בשעות זריחה או משהו?), אבל מצאנו את התצפית היפה ביותר שיש (בעיני זה היה שווה פי כמה יותר מהארנבים, אם כי יש מצב שהילדים יחלקו עלי). 

לאחר פיקניק בתצפית היפה שלנו ביקרנו ב-Puzzling World  שאני מודה שלא לגמרי הבנתי את ההתלהבות מהמקום. המבוך ומשחקי החשיבה המפוזרים בשולחנות שבפנים היו מרשימים יותר מהחדרי האשליות, 

Puzzling World

אם כי שום דבר כנראה לא משתווה לעיצוב השירותים של המקום (רמז: חפשו את הדמות הלא מצוירת):

את היום הראשון שלנו בוונקה סיימנו בקולנוע, לא סתם קולנוע, אלא סינמה פרדיסו המפורסם. הקולנוע המגניב ביותר שיצא לנו להיות בו, עם אולמות קטנים ואינטימיים, ספות מפנקות, והדבר שרק בשבילו שווה לבוא לוונקה - הסופר קוקיס!!! עוגיות הום מייד חמות מהתנור שמוגשות בהפסקה, בתוספת קופסאות קטנות של גלידה ביתית (למי שלא מסתפק רק בעוגיה, למשל כמו הילדים שלנו).
כנראה שלא הייתי מאמינה בחיים שחווית ביקור בקולנוע יכולה להיות כל כך מגניבה, אבל משהו בשילוב הזה של העיירה האהובה עלינו, הקולנוע הביתי, הסרט המקסים וכה מתאים לאווירת הטיול שלנו (Abominable - רוצו לראות!), הילדים שראו סרט באנגלית ללא כתוביות או תרגום ועדין היו מרותקים והעוגיות כמובן - כל אלה פשוט הפכו הערב הזה למקסים ובלתי נשכח. לא אתפלא אם נזכור את הערב הזה כאחת החוויות המיוחדות של הטיול הזה.
Cinema Paradiso

ביום השני שכרנו אופניים על הבוקר ורכבנו לאורך האגם. הפעם יואבי השתדרג ביחס לרכיבה הקודמת, ורכב על אופני Tag-along ולא בעגלה שמחוברת לאופניים. כתוצאה מהשיפור המשמעותי בתנאים הוא גם התעקש שהוא ופליקס יהיו כל הזמן ראשונים. נחשו מי לא התעקש(ה) להיות ראשון(ה) אפילו פעם אחת (זוהי בדיקת ערנות האם קראתם את הפרקים הקודמים).

בדרך שוב חיפשנו את הארנבים. שוב הם לא היו. תוהה אם זו פיקציה.
יש משהו קסום בלרכב על אופניים במקום לא מוכר. אין לך מושג לאן תגיע, מה יהיה הנוף בעוד שניה, כמה זמן נשאר והאם יש בכלל סוף לשביל הזה. אין ספק שהקסם הזה מתעצם פי כמה כשמלווה אותך הנוף של ההרים המושלגים והאגם בצבע כחול-לא-אמיתי. אחרי כמה עליות שגרמו לקצת כאבי שרירים וכמה ירידות בהן קצת החסרתי פעימה הגענו לפינות המבודדות לאורך האגם, סה"כ כמה קילומטרים ממרכז העיר, שבהן היינו רק אנחנו והנוף. 

לו זה היה תלוי רק בי הרכיבה הקסומה הזאת לא הייתה נגמרת לעולם, אבל בתכנית להמשך היום הייתה גם הגשמת חלום ומתנת בת מצווה לילדה אחת, שאין לה שום פחדים ושיש לה רצון תמידי לעוף. גם אבא שלה הצטרף אליה, לעשות תיקון לפעם הקודמת שכל מה שהטריד אותו היה לאבד את המשקפיים בזמן הרחיפה (כלקח הפעם המשקפיים נשארו אצלי).
שני המרחפים חזרו מאושרים ובהיי ואני בעיקר חשתי תחושת הקלה מטורפת שעשינו וי על החוויה הזאת, והיא לא התפספסה לנו בגלל מזג האוויר או תקלות אחרות כי היא כל כך ציפתה וחיכתה לזה שלא היינו יכולים לחזור הביתה בלעדיה.

ולסיום סיומת, לפני 13 שנה התארחנו בוונקה (וגם בכמה מקומות אחרים) אצל אנשים שמארחים ישראלים במסגרת הארגון HIT. החוויה הייתה זכורה לנו כחיובית לרוב, ואפילו חידשנו את החברות בארגון לקראת הנסיעה הנוכחית, אבל איכשהו עם הילדים והקרוואן זה הרגיש לנו עד כה פחות מתאים להתארח בבתים של אנשים.
בוונקה זכרנו שהיה גסט האוס מומלץ בשם Zula Lodge שמארח ישראלים חברי HIT בחינם לכמה לילות ובעיקר בשביל החוויה פנינו אליהם והוזמנו להתארח.
קיבלנו חדר של שלוש מיטות קומותיים (תרמילאים הארד קור זה כאן), אבל גם פינוקים בצורת סלון ענק ומרווח עם ספות וכירבוליות כיפיות, מטבח ענק ומאובזר בכל טוב, קצת אוורור משגרת הקרוואן (אם כי מודה שקצת התגעגעתי לישון בו...go figure), אבל קיבלנו הרבה מעבר לזה.
הזמנו להצטרף לארוחת השישי שלנו בחור צעיר שהיה נראה לבד ולא לגמרי מאורגן עם האוכל. הבחור, מסתבר, מיסיונר נוצרי ומהר מאוד פיתחנו שיחה, שבאופן לא מפתיע ריתקה גם את נויה, על דת, על נוצרות ויהדות, על ישו (כולל פרטים היסטוריים שלא ידענו), על אמונה ועל הברית החדשה. תרגמנו חלק מהשיחה לילדים, והדברים שלו עוררו לא מעט שאלות ותהיות על מיסיונריות וגם על התופעה הזאת של "אוהבי ישראל" (שאגב אני נתקלתי בה לראשונה כשעלינו לארץ והתארחנו בדרך בקהילה נוצרית בפטיסטית בפילנד שראו מצווה בלעזור ליהודים לעלות לישראל). אין ספק שהמסר שאנחנו עם נבחר הופנם היטב.
חווית האירוח בגסטהאוס יחד עם שיחה עם איש זר לגמרי שחשף אותנו לעולמו הכה רחוק מאיתנו, השלימה איזו "טעימה" שמאוד מאוד רציתי לתת לילדים, של הקלות שבה נפגשים פתאום ונפתחים לשיחה מעניינת אנשים שונים לגמרי שכל מה שמשותף להם זה העובדה שהם מטיילים ובמקרה נשארו לישון באותו המקום. לפגוש אנשים ממקומות שונים (בעולם ובכלל) בטיולים מהסוג הזה זה ללא ספק אחד הדברים הכיפיים שיש. מקווה שהם עוד יגלו את זה לבד בטיולים שיעשו בעתיד.

כשמקום מסוים זכור כמושלם מלפני שנים רבות, סיכוי רב שיהפוך לאכזבה כשמגיעים אליו שוב. חששתי כל כך שזה יקרה לנו עם וונקה, שתהיה משהו אחר, שתהיה פחות.
לא יכולתי לדמיין אפילו שנגלה אותה מחדש,שתראה לנו יפה אפילו יותר ממה שזכרנו, שנחווה בה חוויות שונות וחדשות ושתרוויח ביושר את תואר השלמות שלה גם בפעם השניה.
מחר אנחנו עוזבים אותה, את וונקה היפה, עם צביטה בלב שהפעם באמת יש סיכוי שלא נגיע לכאן שוב.

לסיכום של המסלול שלנו במלואו (והפעם גם הוספתי מפה!) - בפינת התכלס

לפוסט הבא - מאיצאים בקווינסטאון ומאיטים בטה אנאו
לפוסט הוקדם - מאבל טזמן עד גריימאות'