מאבל טזמן עד גריימאות' (25-29 בספטמבר)

אבל טזמן - באנו לעשות תיקון (25-26 בספטמבר)

סוף סוף מצאנו פיתות בסופר, ולא סתם, אלא מקמח מלא !!! (סימני קריאה שלי בלבד, אף אחד במשפחה הזאת לא באמת מתרגש מקמח מלא כמוני...אם כי לו היינו מוצאים קמח כוסמין זה היה מרגש אותי משמעותית יותר) ופינקתי את כולנו בארוחת בוקר ישראלית למופת.

עוזבים את פיקטון לכיוון אבל טזמן.
אח...אבל טזמן. כמעט וויתרנו על האיזור הזה הפעם. מה כבר יש שם, קצת חופים, קייקים שבקושי שרדנו בגלל הים הסוער...אה...וגם גאות ושפל. גאות ושפל, תופעה שהדחקנו את קיומה בפעם הקודמת וצעדנו הישר לתוך המעבר דרך החוף שהלך והתמלא במים אל מול עינינו, במהירות שלא האמנו שזה יכול לקרות, עד לגובה מים שבקושי הצלחתי לפלס את דרכי. אלוהים יודע מה עבר לנו בראש....אז החלטנו לבדוק את זה, ולחזור שוב אל אותו הקטע בדיוק.

Abel Tasman, October 2006

אחרי לינה ב- Motueka אספה אותנו ההסעה הישר מהקמפינג אל מקום ההפלגה של הסירה שלקחה אותנו ל-Medlands Beach ומשם התחלנו את המסלול.
מסלול יפיפיה של כ-10 ק"מ (תלוי אם מצליחים לעבור בשפל...על כך בהמשך), רובו ביער אבל עם יציאות אל חופים שאת יופיים באמת קשה לתאר במילים.
Medlands Beach to Torrent Bay

המתח האמיתי כמובן היה האם נצליח לעבור ב- Torrent Bay בשפל או שנאלץ לעשות עיקוף של 3 ק"מ נוספים (ולא, אין מצב שאנחנו שוב שוחים את הקטע הזה בגאות. פעם אחת הספיקה לנו).
הגענו ל- Torrent Bay בזמן ואפילו הספקנו להנות מהמרחבים הבלתי נתפסים של קטעי השפל, לרוץ לאורך החוף עם רגליים יחפות, לכתוב את כל השמות שלנו על החול, לעשות תמונות פורטרט, תמונות משפחתיות ותמונות נעליים על החוף (למי שפספס את תמונת "שנה טובה שלנו")...וחצינו את החוף בשפל כמעט מלא! מי אמר תיקון אמיתי לפעם הקודמת (אולי חוץ מבן משפחה אחד שמשום מה התעקש לא להוריד נעליים ולהירטב גם הפעם. רמז: לא אני).
Torrent Bayהגענו לנקודת האיסוף שלנו, Anchorage Bay כמעט שעה וחצי לפני הזמן. קפה לא מכרו שם, אבל בולי עץ אל מול הים לשבת בהם ולאכול את הכריכים של ארוחת הצהרים היו שם בשפע.
Anchorage Bay
מאבל טזמן לווסטפורט (27 בספטמבר)

דרך ארוכה ומפותלת מאבל טזמן אל ווסטפורט שבחוף המערבי. דרך יפה, נופים, שירים כיפיים ברקע, בחילות וקצת הקאות מדי פעם. בקטנה.
זה הזמן להגיד משהו על הדרכים בניו זילנד. נראה שמאז הביקור הקודם שלנו מישהו החליף אותן, כי בחוויה שלנו כל ניו זילנד הייתה כביש אחד חלק וישר יחסית. מסתבר שכשנוסעים עם ילדה שרגישה לפיתולים הכביש כבר לא חלק וממש לא ישר. בקיצור, מי שלא בא לו בטוב הדרכים האלה - תצטיידו בשקיות בהישג יד.

אם יש משהו שהילדים שלנו אוהבים זה טרמפולינות (ותודה לקמפינגים של טופ 10 שדואגים לכך לרוב) ואומגות. לכן החלטנו להפתיע אותם עם עצירה במקום חמוד בשם Buller Gorge המתפאר גם בגשר תלוי הכי ארוך בניו זילנד וגם באומגה שאפשר לחזור איתה בחזרה. גם אנחנו נהננו!

בדרך לווסטפורט עשינו עצירה נוספת ב- Lyell בתחילת מסלול אופניים בשם Old Ghost Road. מקום מקסים לפיקניק בסמוך לגשר תלוי קטן ונחל יפה שאפשר להסתובב בהם בזמן שאמא שלכם מכינה לכם ארוחת צהרים בקרוואן.

ווסטפורט - שלום למזג האוויר הבלתי צפוי ולזבובי החול! (28 בספטמבר)

כשמספרים על 4 עונות ביום אחד בניו זילנד מתייחסים כנראה לחוף המערבי. גשם-שמש-חם-קר-שוב גשם. אין שום טעם להסתכל על התחזית של מחר, כשאין לך מושג מה יהיה בעוד 10 דקות. מושלם לאנשים כמוני....NOT.
"פלא" נוסף של החוף המערבי הוא זבובי חול - יתושים מעצבנים במיוחד שמכניסים אותי לסטרס (אמא, למה את מורחת אותנו כל עשר דקות??). מומלץ להצטייד בתכשיר ייעודי באחד מבתי המרקחת המקומיים. ככה תוכלו לגלות אח"כ שהוא לא תמיד עובד ב-100%.

בבוקר נויה ביקשה לבוא איתי לרוץ (ובתרגום חופשי: אמא את רצה או הולכת? רצה. כשרצים אפשר לדבר? לא, רק אבא יכול לדבר כשהוא רץ. אז נוכל לצעוד במקום לרוץ?).
קמנו בשבע והלכנו לאורך החוף הסמוך לקמפינג שלטענת הילדים יש בו חול קינטי (זה כמו שמוכרים בחנויות!). זמן איכות כיפי כל כך, שיחות על החיים ועל בת מצווש, מזג אוויר מושלם. היה. בהלוך. חוף המערבי אמרנו? את כל הדרך חזרה רצנו במבול.

את היום בילינו בסיור במערת נטיפים נסתרת ושמורה באופן מעורר התפעלות אליה הגענו ברכבת קטנטנה שנוסעת דרך יער גשם.
המערה ענקית ובה כמה "קומות" של נטיפים מדהימים בצורות שונות, כשהשיא של הסיור הוא רגע קסום אחד כשכולם מכבים את הפנסים, עומדים בחושך מוחלט ומרימים את הראש למעלה פתאום רואים אותן, כמו כוכבים קטנים בשמיים - התולעים הזוהרות. סיכום: הנאה של ארבעה מתוך חמישה בני המשפחה פלוס אחד שכל הסיור הזה היה לו חשוך מדי.

Gloworm Cave Tourאת הסיור שלנו באיזור ווסטפורט סיימנו בביקור בקולוניה של כלבי ים (בנקודת תצפית קצת רחוקה מדי, מחכים בכליון עיניים לתצפיות שעוד מחכות לנו בהמשך) ובמגדלור ("לא שווה. אי אפשר לעלות עליו").

מווסטפורט לגריימאות' (29 בספטמבר)

קמנו ליום גשום (הפעם באמת!) ומתחילים לרדת למטה לאורך החוף המערבי. צריך להודות שגם במזג אוויר סוער הנופים מסביב מהממים...כשאתה לא זה שנוהג בקרוואן ולא רואה כלום. ליטרלי.
פליקס הבטיח לי שבשתי העצירות שתכננו בדרך הגשם יפסק. כך היה ולכן עשינו טיול קצרצר לאורך Truman Track:

Truman Track

ואז עצרנו בסלעי הפנקייק המפורסמים. כל כך מפורסמים, מסתבר, שפעם ראשונה מאז שאנחנו בניו זילנד ראינו חניה מלאה ברכבים. הילדים היצירתיים הציעו להביא איתנו מייפל ולעשות צילום על רקע של הסלעים שצורתם דומה לערימת פנקייקים, אך ברגע האמת החליטו שזו פדיחה (מה שלא מנע ממני כמובן לוותר על הצילום. נויה התחבאה בצד שלא יראו שאנחנו קרובות משפחה).

הסיור בסלעי הפנקייק היה לילדים שלנו מתויר מדי (חשבנו שאפשר לרדת לחוף ולגעת!) וכך נאלצנו לפצות אותם בפנקייקים אמיתיים, ממוסחרים לא פחות (אם כי כאן לא נרשמו אכזבות).

היום ערב ראש השנה, עצרנו ב- Warehouse וקנינו קצת קישוטים לשולחן החג והפתעות לילדים.
שלא כהרגלנו, קיוינו דווקא היום שנמצא משפחות או מטיילים ישראלים באיזורנו לחגוג ביחד את ראש השנה, לצערנו לא מצאנו, אבל לא ויתרנו על החגיגה.
עם שולחן חגיגי ומלא אוכל טעים כל אחד אמר ברכות לראש השנה לכל שאר בני המשפחה - רגעים קסומים של משפחתיות, של ביחד, של ניתוק מהעולם אבל חיבור לחג אהוב שמתחיל את השנה הזאת שלנו בחוויה של פעם בחיים. זו הייתה הזדמנות נהדרת לעצור ולהגיד תודה על כך, ותודה אחד לשני. רגעים קטנים שלא צריך להגיע בשבילם לקצה השני של העולם, אבל כשכבר נמצאים שם - זה הופך אותם למשהו באמת בלתי נשכח.

אנחנו כאן בניו זילנד מקדימים את כל שאר העולם והיום אנחנו הראשונים שחוגגים את ראש השנה. מנצלת את ההזדמנות הזאת לאחל לכם, למשפחה שלנו, לחברים שלנו, לכל מי שקורא את הבלוג או סתם הגיע לביקור מזדמן - שתהיה לכם שנה טובה, שנה של חוויות והגשמת חלומות!

לסיכום המסלול כולו - בפינת התכלס

לפוסט הבא - הנה הם ההרים המושלגים
לפוסט הקודם - שלום לאי הדרומי