שלום לאי הדרומי! (22-24 בספטמבר)


1 דקות קריאה

עוברים בין האיים (22 בספטמבר)

השכמנו קום והתייצבנו (לפני הזמן כמובן) לצ'ק אין של המעברות לאי הדרומי. הילדים בתחושת ההתפעלות מהרעיון שנכנסים למעבורת עם הקרוואן, ואני עם הזכרון הישראלי משהו מהפעם הקודמת באותה המעבורת, כשהדאגה היחידה שהייתה לי אז היא איך זה שכל כך הרבה רכבים נכנסו לחניון המעבורת ללא בידוק בטחוני. אשקר אם אומר שהמחשבה לא חלפה במוחי גם הפעם.

הפעם באמת חקרנו את כל הקומות של המעבורת, וגילינו בתי קפה, מסעדות וג'ימבורי שמרוב שהתלהבתי מקיומו ישר שלחתי לשם את פליקס עם הילדים כדי שאוכל לשבת ולקרוא בכיף את הספר היחיד שהבאתי איתי לניו זילנד וקראתי ממנו שתי שורות שלמות עד כה. הם כמובן הלכו, ואני כמובן נשארתי לבד בכיף. לזרזר בנייד.

החלטנו לנצל את הזמן שהיה לנו בהפלגה כדי לתכנן קצת את הימים הראשונים שלנו באי הדרומי (כי כמה ימים קדימה זה הכי הרבה שניתן או רצוי לתכנן בטיול כזה). לפני 13 שנה הדבר הראשון שעשינו אחרי המעבר לאי הדרומי היה הטרק קווין שארלוט. הזכרונות על הטרק הזה ליוו אותנו לאורך כל הטיול אז וגם שנים אחרי, כי הוא ללא ספק היה אחד היפים שעשינו. מסיבה לא ברורה הטרק הזה אף פעם לא נמצא ברשימת חובה של מטיילים ישראלים, לא תרמילאים ובטח לא משפחות וגם אנחנו, למען האמת, לא שקלנו ברצינות לעשות אותו עם הילדים. בכל זאת, טרק של 4 ימים, עם קלומטראז' כולל של 71 ק"מ.
בעודנו מתרפקים על זכרונות העבר ומשתעשעים עם הרעיון לעשות איזה מסלול יומי של אחד מימי הטרק, הפציע פליקס עם הרעיון לעשות יומיים מתוך הארבעה, עם לינה באמצע. אחרי קריאה קצרה הבנו מהר מאוד שאכן יש יומיים כאלה שלא רק שההליכה בהם סבירה מבחינת המרחקים, אלא שאפשר להתפנק עם לינה בצימר משפחתי, שיגוון לנו קצת את החיים שבקרוואן.
מאותו הרגע כבר לא הייתה דרך חזרה. הגענו לפיקטון, הזמנו את הלינה ואת הסירה לתחילת הטרק ולהעברות של התיקים, הלהבנו את הילדים, ואף החלטנו להתעלם באלגנטיות מהתחזית הלא מאוד חיובית (כי תחזית זה לחלשים).
קווין שארלוט, הנה אנחנו באים!

את אחר הצהרים בילינו בפיקטון, עיירה ציורית ומקסימה, עם תצפית מפתיעה וקפיצה לחוף חמוד עם גינת שעשועים ששימחה מאוד את הילדים (זה והאושר בכל מפגש עם טרמפלונה כנראה לעולם לא יפסיקו להפתיע אותי).

Picton

קווין שארלוט (23-24 בספטמבר)

אחד הדברים הכי כיפיים בקווין שארלוט הוא שהציוד שלא נחוץ במסלול עצמו מועבר על ידי סירה ישירות למקום הלינה ולכן אין צורך לסחוב את כל הציוד על הגב.
את נקודות הכניסה והיציאה מהטרק ניתן לבחור בהתאם לתחנות של taxi boat שניתן להפליג איתה מפיקטון ובחזרה וכך בחרנו את היומיים של הטרק, ככה שביום הראשון ההליכה תהיה 10.5 ק"מ (מ- Resolution Bay ל- Furneaux Lodge) וביום השני כ-13 ק"מ (מ- Furneaux Lodge ל- Punga Cove).
בשעה 8:30 התייצבנו בנמל של פיקטון להקפצה לתחילת הטרק על ידי המונית הימית שלנו.


יאללה התחלנו! 10.5 ק"מ לפנינו, הצימר המפנק מחכה לנו, השמש זורחת, מתחילים הנופים המהממים בהם התאהבנו כל כך בפעם הקודמת. רק שלא ירד גשם!!! (אמרתי שהתעלמנו מהתחית? בטח שהתעלמנו, לבדוק אותה כל חמש דקות עד שנעלמה לנו הקליטה זו התעלמות לכל דבר).

Queen Charlotte - Day 1

מה שתמיד הדהים אותי בניו זילנד זה השינויים הפתאומיים והבלתי צפויים של מזג אוויר. אתה מסתכל על השמש ובטוח ששום דבר לא יכול להשתבש, לא מספיק למצמץ ויש סערה.

זה (כמעט) קרה לנו הפעם, אבל למזלנו רק לקראת סוף ההליכה היו קצת רוח וטפטופים ואת הסערה העברנו כבר בצימר החמים והנעים, מנותקים מהאינטרנט ומהעולם בכלל, עם פנקייקים, משחקים, ולקינוח אפילו דייט זוגי עם כוס יין וזוג אוסטרלי צעיר ונחמד שהכרנו במסעדה שבמתחם (הסמוך לצימר, שלא תרוצו לדווח עלינו לרשויות הרווחה על נטישת הילדים).
הלכתי לישון מודאגת (מה חדש) לגבי התחזית של מחר, אבל "יהיה בסדר" איכשהו עבד לנו הפעם, ניצחנו את התחזית וקמנו ליום מקסים שליווה אותנו לאורך שארית הטרק.
13 ק"מ של יערות, מפרצים, מים בצבעים מתחלפים, חופים, הרים, ירוק, טורקיז, חוות עם כבשים, ציפורים מוזרות, ספסלים ושולחנות פיקניק בדיוק בדיוק בנקודה המושלמת ביותר שיש להפסקה כשהכי צריכים אותה.
יופי שאי אפשר לתאר אותו, אי אפשר להעביר אותו בתמונות ונותר רק להתענג הרגעים האלה ולהעריך אותם ולנצור אותם בלב.

Queen Charlotte - Day 2הילדים.
לא אמרתי מילה על הילדים וההתמודדות שלהם (ושלנו) עם 24 ק"מ ביומיים. לא אמרתי מילה כי רציתי להשאיר לסוף את הדובדבן שבקפצת. היינו כל כך גאים בהם! הם תקתקו את הקילומטרים האלה כמעט ללא קושי, לא מנטלי, ובטח לא פיזי.
העברנו את ההליכה בשיחות, בסיפורים (החזרתי לחיים שלוש ילדות שאת הדמויות שלהן המצאתי לפני שנים בטיולים עם הבנות כשעוד היו ממש קטנות. מסתבר שהן עדין פופולריות משהו, לכל הגילאים).
אני לא יודעת מה הם יזכרו מהטרק, אם בכלל. לא יודעת כמה גבוה ידרגו את החוויה הזאת מבין כל החוויות האחרות של הטיול, אבל אין לי ספק שההליכה הזאת של שעות ארוכות ללא מסכים, ללא הסחות דעת, זמן איכות מהסוג שאין לנו שום אפשרות לתת להם בשגרה הרגילה שלנו ועוד בתוספת ההרגשה שכבשו היום סוג של פסגה קטנה (ושברו שיא של המסלול הארוך ביותר שעשינו עד כה) - זה פרייסלס.


הגענו לתחנת האיסוף שלנו מוקדם מהצפוי עם מספיק זמן לפינוקים המתבקשים של סוף המסלול.
קווין שארלוט, האהבה הישנה שלנו, תודה שגם הפעם לא אכזבת אותנו עם הנופים המטריפים ומזג האוויר נגד כל הסיכויים!

למסלול במלואו (ובתמציתיות) - בפינת התכלס.

לפוסט הבא - מאבל טזמן עד גריימאות'
לפוסט הקודם - החוויה המתקנת ברוטורואה וגם מגלים את הצפון



הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.